חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011
בהתאם לדברי הסבר להצעת החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשס"ח-2008, מטרת חקיקת החוק הינה להגביר ולייעל את האכיפה של חוקי העבודה, על ידי הנהגת הליך מנהלי להטלת עיצום כספי על מעסיקים ועל "מזמיני שירות" כהגדרתם בחוק וכן על ידי קביעת אחריות אזרחית ופלילית על מזמיני שירות, תוך התערבות בחוזה ההתקשרות בין מזמין השירות לבין המעסיק.
החידוש העיקרי בחוק להגברת אכיפה הינו הטלת אחריות ישירה על מזמין השירות בגין הפרת הוראות חוק ופגיעה בזכויות עובדי חברות כוח האדם שהועסקו אצלו. יודגש כי במספר פסקי דין הוטלה אחריות על מזמין השירות בגין הפרות שבוצעו על ידי חברות כוח האדם, אולם אחריות זו הוטלה בנסיבות מיוחדות וספציפיות[1].
ראשית נבחן מיהו "מזמין שירות" על פי החוק להגברת אכיפה. סעיף 2 לחוק להגברת אכיפה מגדיר "מזמין שירות" באופן הבא:
" מי שמקבל אצלו שירות מקבלן, במסגרת עסקו, משלח ידו או פעילותו הציבורית".
דהיינו, עסק המקבל שירותים ממי שעיסוקו במתן שירות, באמצעות עובדיו יסווג כמזמין שירות.
אולם, החוק להגברת אכיפה צמצם את סוגי השירותים לשלושה ענפים של שירות:
1. שמירה ואבטחה;
2. ניקיון;
3. הסעדה, אם השירות ניתן לעובדי מזמין השירות. (לדוגמה: עובדי קייטרינג בחדר אוכל של מפעל).
שלושת הענפים הללו נבחרו בין היתר כיוון שהעובדים המועסקים בענפים אלו נמנים עם קבוצות העובדים החלשים במשק ותחלופת העובדים בענפים אלה גבוהה במיוחד.
יודגש, כי מזמיני שירות כוללים את כלל המגזרים: המגזר הפרטי ( עסק או משלח יד), המגזר הציבורי, כגון: משרדי ממשלה, תאגידים סטטוטוריים ורשויות מקומיות, העוסקים בפעילות למען הציבור על פי חוק.
[1] עב (ב'ש) 07/2883 יענקל טרופ נ' שטרית ובניו חברה לעבודות ניקוי חול ופיתוח בע"מ