בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 21979-11-20 חברת הניהול של כפר אבות שורש בע"מ נ' אחמד חוסיין (11.7.2021), נדרש לדון בסוגיה האם הפרת משמעת חמורה מהווה עילה לשלילת פיצויי פיטורים?
ככלל, על-פי סעיף 1, על המעסיק חלה החובה לשלם פיצויי פיטורים לעובד עם סיום יחסי-העבודה. החריג לכלל זה מעוגן בסעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים אשר עניינם שלילת פיצויי הפיטורים או הפחתתם, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק.
יובהר, כי שלילת הזכאות לפיצויי פיטורים או תשלום פיצויים חלקיים ייעשו במקרים חריגים וקיצוניים ביותר, זאת מתוך ההנחה שהפיטורים לכשעצמם מהווים עונש [ראו: ע"ע (ארצי) 1126/00 מלון עציון בע"מ נ' אביעזר שרוני (22.10.2002) ; דיון דב"ע (ארצי) לא/3-3 רים בע"מ נ' ניסים יוסף (28.03.1971)].
בדרך כלל, בהסכמים הקיבוציים תהא הוראה המתייחסת אל הפרת משמעת חמורה, מכוחה ניתן יהיה לשלול פיצויי הפיטורים ו/או לשלם פיצויים חלקיים, והכל במטרה להביע הסתייגות ממעשיו וליצור הרתעה בקרב העובדים מפני ביצועם של מעשים דומים [ראו: ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ נ' אלכסנדר צ'רניאקוב (31.05.2007) (להלן – "פרשת צ'רניאקוב"); ע"ע (ארצי) 60/06 תמר מייזר נ' צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ (30.10.2006)].
יחד עם זאת, הואיל והחוק נעדר רשימה סגורה המונה מקרים ספציפיים אשר מגדירים המושג "הפרת משמעת חמורה", הרי שבתי-הדין נדרשים להחלטה הנוגעת לשלילת הפיצויים/הפחתתם בהתאם לנסיבות של כל מקרה לגופו, תוך איזון בין השיקולים לחומרה ולקולא.
על כך עמד בית-הדין הארצי לעבודה, בפרשת צ'רניאקוב, כי במסגרת השיקולים לחומרה יובאו בחשבון חומרת מעשיו של העובד, הנזק שנגרם למעסיק או שהיה עלול להיגרם לו, משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד מעשיו החמורים, תקופת עבודתו, מעמדו, תפקידו, מידת האמון הנובעת מעבודתו, השפעת מעשיו של העובד על עובדים אחרים, היקף ההרתעה בנסיבות המקרה ועוד.
במסגרת השיקולים לקולא יובאו בחשבון אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעסיק. משך תקופת העבודה, עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, גילו, מצבו המשפחתי, מצבו הבריאותי, יכולת ההשתכרות העתידית שלו ועוד.
יפים הדברים לעניין השיקולים הנ"ל גם במקרים בהם לא קיים הסכם קיבוצי במסגרת יחסי העבודה או בענף עבודה מסוים. ובהתאם להוראות סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, בית-הדין יפנה לתקנון העבודה אשר עוסק ברשימה של הפרות משמעת והעונש הצפוי עליהן, על-פי מדרגי ענישה שונים.
בענייננו בית הדין קבע שהפרת המשמעת הייתה חמורה ונוגדת את עקרונות הדיור המוגן, שנועד להגן על הקשישים מפני ניצול. בהתאם לבית הדין הארצי, העובד ניצל לכאורה את אחת הדיירות וקיבל ממנה כספים רבים ובשל כך נפגע האמון של שאר הדיירים ביכולתו של המעסיק לספק להם דיור מוגן.
בשל מסקנת בית הדין שהפרת המשמעת לעיל הייתה חמורה, הוא פסק כי שלילת פיצויי הפיטורים הייתה כדין.