ככלל, תקופת ההתיישנות לגביית דמי ביטוח היא 7 שנים.
אולם, בהתאם לחוזר מעסיקים מס' 1461 בנושא "התיישנות תשלום חוב דמי ביטוח" ותיקון מס' 159 לחוק הביטוח הלאומי, נקבע כי אם מתקיימים שני התנאים הבאים במצטבר המוסד לביטוח לאומי יהיה רשאי לגבות חוב בדמי ביטוח לתקופה שמעל ל-7 שנים:
1. משלוח דרישה לתשלום חוב בתוך 7 שנים מהמועד החוקי לתשלום חוב בדמי ביטוח.
2. ביצוע הליכי גבייה אקטיביים (לפי פקודת המסים גבייה) במסגרת תקופה זו או קיזוז.
יודגש, כאשר לא מתקיים אפילו אחד מ-2 התנאים האמורים, המוסד אינו רשאי לגבות את דמי הביטוח וכל תוספת קנסות, פיגורים וכיוצא בזה ואי התשלום לא יפגע בזכויות על פי החוק.
על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה [ראו: עב"ל (ארצי) 41882-03-14 הרצל צרור נ' המוסד לביטוח לאומי (18.5.2015)] אין חובה לשלוח דרישת חוב בדואר רשום דווקא וכל עוד היא נשלחה לפי פרטי מען תקינים (כתובת שמעודכנת ממשרד הפנים או שנמסרה למוסד) קיימת חזקה עובדתית כי הדואר הגיע למענו תוך פרק זמן סביר.
מקרה נוסף להארכת תקופת התיישנות מעבר ל- 7 שנים הוא חוב שביטוח לאומי לא היה מודע לו.
על פי סעיף 152 לחוק ביטוח לאומי, מעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בעד עובדו, כשמועד התשלום לגבי עובד נקבע בסעיף 101 לחוק והוא היום ה-15 בחודש שלאחר תקופת התשלום.
הכלל שנקבע בחוק הוא כי מועד תחילת תקופת ההתיישנות בחוב בדמי ביטוח הוא מהיום שנודע לביטוח לאומי על החוב. במקרה שהמוסד לביטוח לאומי ידע על חוב בדמי ביטוח, ובמשך 7 שנים לא פעל לתשלום החוב, כלומר: לא נשלחו הודעות חוב, ולא בוצעו פעולות אכיפה או קיזוז. חלה התיישנות על החוב ויש לבטלו ולראותו כאילו הוא שולם לעניין זכויות לגמלה כאמור.
כמו כן, במקרה בו למוסד נודע על חוב ישן שמעבר ל-7 שנים, יספרו שנות ההתיישנות מיום בו נודע על דבר החוב, כך שבמקרים מסוג זה תקופת ההתיישנות יכולה להיות ארוכה מ- 7 שנים . כגון: חובות שהתקבל לגביהם מידע מרשות המיסים.