בתאריך 17 לאוגוסט 2020 הוגשה תביעה ייצוגית נגד חברת וולט וולט אנטדפריזס ישראל בע׳׳מ להלן: " וולט").
התביעה הייצוגית עוסקת בהפרה של זכות היסוד הבסיסית של השליחים של וולט להיות מוגדרים כעובדים ולא כעצמאים.
הבחינה מיהו ״עובד״ נקבעה במספר רב של פסקי דין של בית הדין לעבודה, בתי הדין מעדכנים את מבחני עזר המשניים שעוזרים לקבוע מיהו עובד בהתאם להתקדמות הטכנולוגית.
ככל, המבחן המרכזי שנקבע בפסיקה לקביעת קיומם של יחסי עובד מעסיק הוא ״המבחן המעורב״, המורכב משילוב של מבחנים שהדומיננטי שבהם הוא מבחן ההשתלבות.
מבחן השתלבות בודק שני פנים: פן חיובי ופן שלילי.
במסגרת הפן החיובי נבחנת השאלה אם מבצע העבודה השתלב בעסקו של מזמין העבודה. אם התשובה לשאלה זו חיובית, יש לבחון במסגרת הפן השלילי אם מבצע העבודה ביצע אותה במסגרת עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני.
מגישי התביעה טוענים כי כל המבחנים של ההשתלבות מתקיימים ולכן שליחי החברה צריכים להיות מוגדרים כעובדים ולא כעצמאיים.
בנוסף לכך, מגישי התביעה טוענים לביטול סעיף מרכזי ( 2.10) בהסכם ההתקשרות של השליחים שבו נקבע כי " מבלי לגרוע מהאמור לעיל, הצדדים מסכימים בזאת שבמקרה שלמרות האמור לעיל, ועל אף הצהרתו המפורשת של השליח העמית לעיל, השליח העמית יטען ו/או יקבע על ידי רשות שיפוטית על פי דין, שנוצרו יחסי עובד-מעביד בין השליח העמית לוולט, במועד כלשהו במהלך הספקת שירותי המשלוחים, אזי השליח העמית ישפה לאלתר את וולט, עם העלאת הטענה או הקביעה כאמור, עבור מלוא תקופת הסכם זה, עבור כל שכר והוצאות ששולמו על ידי וולט לשליח העמית כתוצאה מקביעה זו וכל הוצאות שהוצאו על ידי וולט עקב כך שהשליח העמית העלה טענה זו.
במילים אחרות, אם בית הדין לעבודה יקבע שהשליחים צריכים להיות מוגדרים כשכירים ולא כעצמאים, לוולט תהיה אפשרות לקזז מהשליחים סכומים ששולמו להם בעבר כנגד הסכומים שבית הדין יקבע שהם צריכים להשלים לשליח.
סעיף זה נקרא גם תנית גדרון, התניה קובעת כי אם וכאשר יקבע כי התובע מוגדר כעובד ולא כעצמאי הוא ישיב סכומים גבוהים למעסיק והשכר שממנו יחושבו הזכויות הסוציאליות של העובד יהיה נמוך משמעותית מהתמורה שבפועל קיבל.
ראוי להדגיש כי תנית גדרון נידוה בפסקי דין רבים של בית הדין לארצי שהמרכזי בינהם הוא ע"ע (ארצי) 110/10 רפי רופא נ' מרקם סוכנות לביטוח בע"מ.
בית הדין הארצי קבע כי עובד שסווג באופן שגוי כ"עצמאי" יהא זכאי לפיצוי כספי בגין הזכויות הסוציאליות שנשללו ממנו, על סמך השכר המשוער שהיה מקבל לו היה מוגדר מלכתחילה כ"עובד", ומבלי שניתן יהא לקזז ממנו סכום כלשהו מתוך הזכויות שיקבל בגין סכומי "יתר" כביכול. חריג לכך יתאפשר במצבים של חוסר תום לב קיצוני מצד המועסק, כפי שיילמד מתוך כלל הנסיבות ובהתחשב במבחני העזר שנקבעו בפסיקה, על מנת למנוע תשלום כפל שיש בו ניצול של דיני העבודה, וכאשר בכל מקרה לא תקום לעובד חבות העולה על הסכומים שנפסקו לזכותו כתוצאה מתביעתו.
מבחני העזר שיש לבדוק במצטבר בהתאם לבית הדין הארצי לקביעת חוסר תום לב של העובד הם:
1. קיומו של פער ניכר ככלל, 50% ומעלה, בין התמורה כ"עצמאי" לבין השכר החלופי.
2. קביעה עובדתית כי הבחירה במתכונת ההתקשרות ה"קבלנית" הייתה של המועסק ולא של המעסיק – בין מתוך יוזמה שלו מטעמיו, ובין לאחר שניתנה לו אפשרות אמיתית לבחור בין העסקה כ"עובד" לבין העסקה כ"עצמאי" בשכר גבוה יותר והוא בחר באחרונה. כפי שהובהר לעיל.
במילים אחרות, כאשר מעסיק מוסיף את תנית גדרון להסכם העבודה עליו לוודא שהסכומים שהוא דורש לקזז אם הצד שחתום על הסכם יוכר כעובד ולא כצמאי הם מהותיים וגבוהים בכ- 50% מהשכר הרגיל אשר היה משולם לעובד שכיר והצד להסכם היה יכול לבחור להיות מוגדר כעובד שכיר או עצמאי ובחר בעצמאי.
*הבהרה: האמור במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ משפטי המחייב בחינה מעמיקה וספציפית של כל נושא לגופו.